באוגוסט 2016, שש שנים אחרי שהפכתי לבת ים וחזרתי לחיים הרגילים כיועצת ארגונית, נזכרתי שוב בתחושה שהייתה לי כששחיתי עם הסנפיר לראשונה. משום מקום, באמצע נסיעת עבודה, נזכרתי בהתרגשות שאחזה בי, בתחושה של המים על הפנים, בחופש המוחלט ,באושר ובשמחה שלא עזבו אותי מאז. פתאום, עלתה לי המחשבה שבוודאי קיימים עוד ילדים, ילדות , נשים וגברים שגם חולקים איתי את החלום המשותף של לשחות עם סנפירים. שגם הם גדלו על סדרות וסרטים על בנות ים ותמיד תהו איך תהיה התחושה של להפוך לבן ובת ים ליום אחד. משם, הדרך הייתה קצרה למציאת הסנפירים המושלמים ולהנעת החזון קדימה